מסכת שמחות
אין מברין עליהם שנא׳ (ויקרא יט) לא תאכלו על הדם ב"ד שהרג לא היה טועם כל אותו היום ומניחין אותן לדבר עם אחיהם ועם קרוביהם ובשביל שלא להשהות ומשקין אותן יין ולבונה כדי שלא יצטערו ומלמדין אותן להתוודות שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע (יהושע ז) בני שים נא כבוד לה׳ (אלהיך) [אלהי ישראל] ותן לו תודה והגד נא לי מה עשית אל תכחד ממני ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי ומה ת"ל וכזאת וכזאת מלמד שמעל בחרם שני פעמים אנכי חטאתי אנכי ולא ביתי אנכי ולא בני מלמד שהתודה באמונה ומניין שכיפר לו וידויו שנאמר ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה׳ ביום הזה ביום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם הבא ואומר (דה"א ב) ובני זרח זמרי ואיתן [והימן] וכלכל ודרע כלם חמשה וכי אין אנו יודעים שכולם ה׳ אלא מלמד שאף עכן עמהם לעולם הבא (כיוצא בו הגונב את המכס ואת החרם הרי זה שופך דמים ולא שופך דמים בלבד אלא כאילו עובד עבודת כוכבים ומגלה עריות ומחלל שבתות):
סנהדרין
דרש רבא מאי דכתיב (שמואל ב ג, לה) ויבא כל העם להברות את דוד כתיב להכרות וקרינן להברות בתחלה להכרותו ולבסוף להברותו